Wednesday, 16 May 2012

day 40 of 50 Cut it Out

Jacqueline: (snapped blade)
there's no such thing as a clean break

Amichai: Cut it out. No. Really. What will it take for me, for you, to cut out the self pity, the focus on the past that hurts us and snap if off and carry on? I know it's easier said than done and we all carry baggage, but sometimes I just really want to take a blade and make a sharp incision and declare: This is where the madness stops.

So how? We are all so afraid, often with good reasons, to leave behind what once we loved or wanted and now we feel so stifled by. And how do we know what to cut out and what to struggle with? which of our doubts is valid and which is really just a fact of fear?

Today is 40. mythic number. If we've counted together this far along the journey our bond is bound to matter. Maybe this spiritual discipline of daily counting will help us focus on what matters more, or less, and what's worth taking on the journey onwards, and what not.

Hod of Yesod: Look back at how amazing it's been, all this artwork, all these conversations, and how humbling to know that this is so small in the bigger scheme of things. Onwards, friends, the last ten days await us, rooted in a faith that this all matters, make a clean break with what happened and take the next best step. And pack an extra blade, coz cutting's tricky and more will be needed to be cut out as we reach the top.

לחתוך ודי. כמה כבר אפשר להסחב עם לב כבד, ואשם וכעס ,מכתבים שלא כתבנו ותמרות עשן
לשחרר מה שהיה כמו חיתוך מדויק בבשר החי של העבר הכבד והמכביד, מה שהיה היה

?לא פשוט, אני יודע ובכל זאת לא חבל להסחב עם כל כך הרבה מטען עודף
איך יודעים מה לשחרר ועם מה להמשיך להתמודד? חלק ממה שכובל אותנו לעבר מוצדק ונחוץ אבל כל כך הרבה יושב כמו ספחת
היום ארבעים. מספר טעון של מלאות. מביט אחורה על כברת הדרך בהשתאות של עושר השיחה ומתכנן קדימה את הימים שנותרו ורוצה להיות קל יותר, משוחרר יותר, פחות רעשים בראש. את מה לחתוך? ואיך

הוד היסוד: מבט לאחור ולפנים - כל האיורים הנפלאים האלה, שלל מילים ומחשבות, מה יפתה הדרך ומה למדנו וכמה כל זה קטן בצניעות מול ההוד המלא של הכל, מול ההר הנראה לעין מעבר לאופק, מעלה עשן
עוד מעט הגענו. להגיע בקלות, לשחרר מטען, לחתוך בזהירות מה שלא ממש נחוץ ולארוז סכין רזרבי כי תמיד נצטרך לחתוך עוד ולשחרר , גם בפסגה

No comments:

Post a Comment