day 39 of 50 How to put on lipstick

Jacqueline: (broken make-up pot)
on the outside everything looks FINE

Amichai: Makeup, I once was told by a veteran dragqueen, is war paint, and the best way to put on lipstick is with a very big smile. The painted face may enhance your features but your inside is what will make you shine, and maybe even win the war.

When the makeup tools are broken, it still works, if not as easy, and so, it seems, do we. Putting on a brave face when inside one feels defeated can be fake and feel frustrating but perhaps it is just one helpful small step towards a triumph, on life's battlefields, large and small. One small step to deeper joy.

On day 39 of this count to 50, I turn back my face, made up or not, to road that we have walked. Start to wrap up, gather all that's broken, start to count the counted, honor scars and battle, get prepared to climb the final stretch of mountain, get ready to not look back. Smile, and wave, and move on.

Netzach of Yesod is the infinite possible found in a single drop of rain, a simple smile, a single step. Can I, today, find one good reason to smile from inside, proud and patient of all accomplishments, and get ready for the final climb? At the end of the the day - this day, those little smiles will matter. And at the end of the journey, 11 days ahead, what matters most will be the climbing itself, not what it looks like from the outside.

איפור הוא סוג של מסכה, פנים צבועות למלחמה והגזמה. דראגקוין ישישה אמרה לי פעם שהדרך היחידה לשים שפתון הוא עם חיוך רחב, כששה אלי קרב

הפנים הן הפנימיות של הוויה

ומה אם נשברו כלי הצבע, האם עדיין אפשר להתכונן למשימה? כל אחד, יכול להעמיד פנים, גם כשהלב שבור ולחייך לרגע ולנסות לזרוח מבפנים. מתוך שלא לשמה יבוא אולי לשמה, וגם אם חיוכים ביום גשום פנימית מרגישים זיוף יש בהם אולי תועלת טמירה ויעילה לשיפור, טיפין טיפין, החוצה פנימה ובחזרה

ביום הזה, כמעט בסוף ספירת העומר, רוצה להביט אחורה ולזכור את כל הדרך, מונה וסופר שברים וסדקים וחיוכים מאולצים וכל מה שאספנו יחד כמו צדפים על שפת הים

ממחר - פנים קדימה, אל ראש ההר

נצח היסוד משול לטיפת ים שבתוכה הנצח, חיוך קטן אמיץ, צעד קטן במסע גדול

בסוף כל יום, היום נניח, מה שמשנה הוא החיוך ההוא, הזה, הקטן, ובסופו של המסע הגדול מה שירגיש משמעותי באמת הוא עצם המסע - מבפנים ולא איך שיראה מבחוץ

רוצה להפנים את הדרך ולהתכונן לסיומה