day 4 of 50

Jacqueline: a phone

a puddle

— an accident waiting to happen

Amichai: I live in perpetual fear, or perhaps subtle awareness, that accidents are waiting to happen. Not just the small ones, like losing my phone or not finding my keys, but also the bigger ones, the great calamity, the car crash, the deportation. It's not easy to admit but I know I'm not the only one. In some ways, that fear is what propels so much of modern day Zionism and Jewish identity. It's not healthy. But it's real, a real wound that we carry with us, a psychic fear.

Today, day 4 of the count, is the 11th of April. On this day in 1945 my father was liberated from Buchenwald, one of Germany's worse concentration camps. We celebrate this as his real birthday and later today I will drive him and my mother out to the forest of Yad Vashem for a quiet moment of satisfaction. "The wounds never go away", he told me yesterday. We live with our fears, memories, broken promises that 'everything is going to be alright' and hope for the best. Avoid puddles. Don't keep waiting for the tragedy to happen. Wasted energy. Caution is good, eternal fear is crippling. Today's count is Netzach of Hesed - the Eternity of Kindness: The big picture if love. Fear less. I'll try. Mazal Tov, Abba.

אני חי בפחד תמידי, מודעות של חשש שתאונות קרובות לבוא, ולר רק הקטנות כמו שריטה או מכשיר שהולך לאיבוד אלא גם השואות הגדולות, תאונות דרכים, גירוש ואובדן. לא קל להודות אבל אני יודע

שאני לא לבד. כל כך הרבה מהתחושות שמניעות את המפעל הציוני העכשווי

וזהות היהודית של "שנית מצדה לא תפול" מתבססות על החששות האולי ריאליים אבל כל כך לא בריאים. איראן כבר אמרנו? אנחנו סוחבים אתנו פחדים נפשיים, פצעים פתוחים שהם ירושת דורות, מטען עודף, סמוי גלוי. לא פשוט

ביומה הרביעי של הספירה הו אני גם מציין ספירה אחרת: ב11 באפריל 1945 שוחרר אבא שלי ממחנה הריכוז בוכנוולד שבגרמניה. כמה חיכו שם לרגע הזה. אצלנו חוגגים לו כל שנה והיום אסיע אותו ואת אימי לטיול ביערות שסביב יד ושם, לנשימה עמוקה של אביב ירושלמי והקלה ונשימה עמוקה של רווח והצלה.

הפצעים נשארים תמיד" אמר לי אבא אתמול"

חיים עם פחדים, עם זכרונות שלנו ושל אבותינו, עם הבטחות חלולות שהכל יהיה בסדר,ומקווים לטוב. יש להמנע משלוליות, ומפחד יתר, ומציפיה לרע ולתאונה ולטרגי. יהיה מה שיהיה. בטיחות חובה וזהירות עוזרת - אבל לא החיים בציפיה לגרוע ביותר. היום נצח שבחסד - התמונה הגדולה הנצחית של חסד גדול שרק פרטיו הקטנים זרועים אימה. אל תירא. משתדל. מזל טוב אבא