I just got used to it,
the way it felt in my pocket
Amichai: On the first day of this journey a plate is broken, with intention, not as an accident. This act of breaking is often done when two young people become engaged, a sign of celebration, of promise, of fragments sanctified as a hopeful promise of wholeness, of fixing the broken pieces. In some traditions it is considered good luck to keep one of those shards, esp. when looking for a mate.
So here it is: A useless shard, perhaps a promise, first step of the journey. In Kabbalistic terms the first day of this count is Hesed of Hesed - Kindness of Kindess. And the last day of the count is the celestial wedding between Divine and human, as cosmic union. Let's collect our broken fragments in this act of re-union, kindly, one by one, 49 days to go. Blessing for the journey, shard in pocket. Go.
יום תחילת המסע. נהוג לשבור צלחת בחגיגות אירוסין, בכוונה טובה ולא בשוגג כסימן של מזל טוב ותקוות לאיחוי השברים כולם או משהו כזה. ויש הנוהגים לשמור את שברי הצלחת כסגולה לשידוך
אז הנה אנחנו, יום ראשון של ספירת העומר, חסד שבחסד, כל השברים יתחברו יחדיו למסע אחד, רסיסי מציאות, טיפוס איטי במעלה הר סיני אל ההתגלות המתגלגלת מיציאת מצרים, בכל דור ודור.
ויש האומרים שליל שבועות, סוף המסע הזה הוא ליל הכלולות בין האלוהות והאנושות, או הקב"ה
וישראל - אז הנה, ליל האירוסין
שיהיה בחסד. וארשתי לך בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. 49 ימים נותרו. רסיס צלחת בכיס. דרך צלחה
No comments:
Post a Comment