Jacqueline: just walk away from it.keep walking...
Amichai: 11 days ago we started walking, counting up because an old book says so and a God that does or does not care expects it so and really because there is something simple, healthy, healing about a task that is so finite: Something satisfying and potentially important about pausing each day to think of the day before and the one that's coming after, and the one that's now.
Sit down, even if the chair is maybe broken, and pause and take a breath.
But carefully. and with attention. A chair is just a chair but can it hold my weight? can it sustain the sitting? (can my body carry my mind, my heart, my soul?)
Today is the Eternity of Discpline, the deep breath and big picture of the art of being through necassary boundary, through acceptance of law. Netzach of Gevura is a reminder to sit down like now, mid way, mid day, and save energy for the long road ahead and rest without forgetting the fragility of all. This isn't fear, this is awareness. Walk, sit, take not for granted as I try to sit here, typing intentions, butt on chair, fingers on keyboard, back hurting, mind worried with to do's, eyes on future, focus on the butt. on chair. on earth. just sitting, with all that's broken and holds on. here and now.
המסע התחיל לפני 11 יום בדרך אל הר דמיוני ככתוב בספר עתיק שנכתב או לא על ידי אל עתיק שאכפת לו או לא ובעצם המסע הזה חשוב לי לא כי צריך אלא כי רוצה, כי כל יום מעניק משמעות למשנהו והספירה עצמה מזכירה את אתמול ומכינה את מחר ונוכחת היום, יותר, עכשיו. פשוט לעצור לרגע ולזכור להיות
ולשבת
בשקט
על כסא אחד, גם אם רעוע, נושם ודומם
מודע לפריכות הרגע ושבריריות הכסא המחזיק כביכול את תכולת משקלי כמו גוף המכיל כביכול את הנפש ואת המודעות והחיים כולם
נצח הגבורה. נשימה עמוקה אל מול הסיפור הגדול והמסע המוחלט שמחייב עצירה ישיבה נשימה מדעות נדירה להווה הפריך באמצע היום מול מחשב, אצבעות מקלידות מחשבות, תחת נטוע, גב תפוס, עינים מביטות קדימה אך עבר המילים שמסמלות את מה שכבר קרה אבל נקרא אצלך עכשיו
נצח, רסיסים, ישיבה פשוטה,אתה, עתה
No comments:
Post a Comment