Amichai:
when I was a kid and hiked a lot in Israel, i'd pick up shiny pebbles from mid-streams and made up stories about them being precious gems. I didn't try to sell them, I don't think, but I wanted people to buy the stories. I recall one older cousin, kindly, as we trudged along some spring, and she engaged with me and really wanted to know the details of my made up rocks.
And if there is some beneficial function to this 50 day counting and gathering the broken bit along the journey, it is perhaps to pick up rocks and milestones and memories along the way, each day, and color them with meaning, as if just pausing to see each pebble, each day, each of our tiny movements, was not enough.
as if.
two words for metaphor, for make belief and the power of symbols and stories to stir our inner pot. Markers of meaning through the gift of imagination. Concepts alone are too abstract.
27. Yesod of Netzach. Root of Infinity. Imagine standing on a beach, face to the waves, hand holding a wet polished pebble, feet firmly planted in the ground. Breathing simply, close your eyes, as if you are that pebble.
כשהייתי קטן הייתי מטייל הרבה ברחבי הארץ
ובכל נחל איתן היית יאוסף חלוקי נחל נוצצי מים וממציא אותן מחדש כאבני חן יקרות. לא שניסיתי למכור אותן אבל שמחתי כשהיו מי שקנו את הסיפורים
זוכר את דבורה בת דודי (שכבר אז הייתה ממובילות גוש אמונים) שבחיבה רבה התענינה, במעלה איזה וואדי באיזה טיול משפחתי, ובאמת רצתה לדעת את סיפור האבנים
ואם יש תועלת למסע הה אל ה50 ואיסוף השברים היומי
הוא אולי בלקט הזה של סלעים וזכרונות ונתינה בהם של
משמעות
כביכול, בעצירה עצמה לליקוט אבן והתבוננות בה ולספירה היומית אין ממש, אין מספיק, ומוסיפים את הפרשנות, ואת הצבע
כביכול: המשל, הציור סיפרים וסלעים דמיוניים שמזינים את הדמיון הפנימי שמזין את הנפש
כוחו של הדמיון
27: יסוד הנצח, משהו עמיד מול האינסוף, משהו מוצק, כמו אבן
דמיינו: לבד על חוף ים, פנים אל הגלים, יד אוחזת אבן ים קטנה, חלקה, רטובה
רגליים נטועות באדמה
נשימה רגועה, כוונה פשוטה
אני, כביכול, רק אבן ים קטנה
No comments:
Post a Comment