day 43 of 50 gift from the sea

Jacqueline: got so close,
should have been arrested for breaking and entering.

Amichai: I was about four years old when I drowned off the Tel Aviv beach. One minutes I was splashing with my sister and her friends in the shallow waters and the next thing I know I am deep under, swept by a tide, scrambling for air. My hand clutched something on the sea floor and somehow I managed to resist the pull of the waves and lift my head, and breath, and pant, and clutch that seashell in my fist. I kept it for many years, an eerie memento of something that happened that I can't quite place (did it really happen?) but felt like a private miracle. That shell looks a lot like this one, in the drawing, smooth and white, and spherical, and broken.

43. Hesed of Malchut. The love, the grace in the Majestic realm of all that is here and now - in the physical plane of our being. Private miracles, great and small, graces, kindness, acts of love. Count the blessings. Even one. And maybe, like advised here many days ago - take the chance to give someone a hand today, a gesture of friendship, a hug: so many are drowning daily, and maybe if we count our blessings and not focus on the broken we can help ourselves and others rise a step above. and breath the depth of oceans, and survive.

כשהייתי בן ארבע טבעתי בחוף תל אביב. רגע אחד השפרצתי מים ברדודים עם אחותי וחבריה ופתאם הייתי עמוק מתחת, לא נושם, מבוהל, נמשך בזרם, יד מגששת בקרקע הים שולפת קונכיה מושלמת שאיתה איכשהו שחיתי והרמתי ראש וגוף מעל המים ונשמתי שוב וחזרתי לחוף והקונכיה קפוצה באגרוף" מתנה מהים. שמרתי אותה הרבה שנים, זכר לנס, זכרתי לך חסד נערייך

נראתה בדיוק כמו האיור הזה - לבנה ורכה ומסולסלת ושבורה

זכר החסד

כמעט בוקר ביו יורק - 43 לעומר חסד המלכות - רגעי של חסד בחוווית החיים הפיזית הממשית הקרובה ביותר לפה ועכשיו

הזדמנות לחשוב של מה שטוב בחיים, של ניסים קטנים של יומיום והפתעות של חסד

אולי גם לקיים כמצווה ועצה שקבלנו פה לפני כמה שבועות - בכל יום עשה מעשה קטן של חסד לזולת

הוקרת הטוב ושיפור הקיים

כולם טובעים כל יום

וכולם זקוקים לחסד

כל כך הרבה שבורים

איך אפשר לתקן? מחוות קטנות של טוב לב

תשומת לב לחסדים הגדולים והקטנים

טובה לזולת

בקטנה

שהיא ענקית כעומק הים

שבוע טוב

day 34 of 50 another empty sea shell?

Jacqueline: everyone is waiting for a breakthrough

Amichai: What if this is it? What is nothing changes?no big breakthrough, revelations - Just another day, another round of laundry, dinner ready, dishes, bed? the little things that may make tomorrow different are as small and clunky as this little empty shell.

What if this daily counting, summit driven, will lead us nicely to a place which will not feel much different than the day before?

But what if not? What if inside this clamshell, unlike any of her sisters hides my pearl? I wouldn't know if not for the persistent searching, trying to pry open what may be an empty shell - or the wide smile of surprise. There's such a thing as sheer luck but there's something to say for the art of trying.

34. Big party's over, journey remains. Yesod of Hod, keep it down to basics, the root of matter in the daily doing of the here and now. Even washing dishes is a sacred act.

ומה אם זה הכל? מה אם אין משמעות למסע הזה, גיבובי מילים ואיורים בדרך אל ההר שלא יהיה שונה מיום המחרת או אמש

מה אם כל המאמץ הזה לשווא, צדפה שבורה, כמוה אלף, ריקה מתוכן ופשוטה כמו טיפה של ים

ומה אם לא? מה אם יש תועלת סמיה למסע היומי והחיטוט במהות ומה אם הצדפה לא ריקה אלא פנינה מחכה בה ואיך הייתי יודע אילולי בדקתי ופתחתי וניסיתי שוב ושוב

34

יסוד ההוד

יום אחרי המדורות והאקסטזה, המסע ממשיך על אש קטנה

יש לאן, ואין לדעת למה

הסיבה טמונה אולי במעשים הקטנים של יופ יום: שטיפות כלים, מטלות יומיות כאלו ואחרות, בלי הרבה דרמה

החול והקודש יסוד פשוט אחד

day 25 of 50

Jacqueline: Not everything that is broken can be fixed. Not everything that is broken needs to be fixed.

Amichai: Half way through the trek to fifty, a tiny broken sea shell is swept up on this virtual beach and hums the tune eternal: I've been with you from the very beginning and I'll be with you until the end of time. Maybe it's the hushed crash of distant waves that is still preserved even within this humble vessel.  

Broken? what do you mean 'broken'? you mean alive. you mean, wrinkled and loved and scarred and sacred. sometimes scared. but here to keep on walking. Today, May Day is a so full of meaning for so many people - communists still marching with red flags? Pagan priestesses and radical faeries circle sacred may poles? activists occupying streets today in cries for justice. O one day of meaning. Infinity in drops of here and now.

 25 is Netzach of Netzach - eternal eternity, greater than any single day, no matter how grand, grander than any of us can imagine and only manageable in little bits, like palms holding sea water, a cup of ocean, lifted up to endless skies. Sip, gently, now.

במחצית הדרך לפסגת ה50, צדף ים קטן וסדוק מגיח ממעמקי הים ומזמזם המנון אינסופי: הייתי עימך מראשית הזמן ואהיה איתך עד סוף כל הדורות כולם" ואולי זה רחש הגלים שהשתמר בתוך הצדף הקטן הזה, שגריר אמיץ של מצולות גדולות

שבור, סדוק? מי, מה? האם הכוונה לקמטים ולצלקות וללטיפות הזמן האוהבות כל כך שמשפרות ומעצבות אותנו ככה? יש עצב בעיצוב אבל ברכה גדולה, ואומץ הליכה . הלאה, אל ראש ההר

יש הצועדים היום עם דגלים אדומים ויש החוגגות את ראש השנה הפאגאני בריקודים רחבים ויש המפגינים היום ברחובות אל מול העושק

הכל שריר וחשוב וקיים וכטיפה אל מול הנצח וכל טיפה מועילה

גם אם זעירה כצדף ים

25

 הוא נצח שבנצח אינסוף גדול יותר מכל הנדמה או מדומה לנו

בעין או אפילו בלב

רק ניתן לאחיזה ביחידות קטנות, כמו הספירה הזו

כמו שתי ידיים פורשות עצמן לקבל מי אוקיינוס, ספל שתיה זעיר מול מצולות 

לגימה אחת שלווה

עכשיו

day 14 of 50 a token of trust

Jacqueline: hard to let go of
something that is
always missing.

Amichai: There are two white seashells on the shelf above my bed, collected last summer on an Israeli beach, with a very specific intention that is yet to manifest. They were perfect when I picked them, open fans of symmetrical wrinkles that once perhaps held pearls and now provide potential. One of them broke by the time they arrived in New York, looking much like this delicate drawing. And what also broke was the confidence that I am gathering these two items as a couple, as a gift for someone, in recognition of a budding romance and the hope of for more to come. Well, maybe. But not exactly, or not yet. And the shells are still there, waiting on the shelf, one a little broken, the second pristine, and I can't let go of either or both. Perhaps not yet.

Time will tell.

Day 14 upon a second Sabbath of this journey. Malchut of Gevurah - the majesty of discipline, the regal dignity of patience and trust in a world so governed by instant gratification and high speed everything. Perhaps the wisdom of the seashell, crafted over who knows how long by endless waves and currents to become just this: a quiet reminder of eternity, a token of trust. Shabbat Shalom.

שני צדפים לבנים מונחים על מדף מעל המיטה שלי, פרי מזכרת מטיול קסום על חוף ים נטוש בישראל בסוף הקיץ האחרון, מזכרת שנועדה למטרת מתנה מיוחדת שאולי עדיין סופה להתגשם

היו שלמים כשלוקטו משפת הים ועד שהגענו לניו יורק כבר נשבר אחד מהם, ממש כמו האיור העדין הזה

וגם נשבר, נסדק, גל השמחה החדשה של ההיכרות והציפיה שיתעבה הקשר, ושני הצדפים, כשתי נשמות, יסמלו את היחד המיוחל. טוב, עוד לא, או אולי לא, ימים יגידו, ובינתיים הם יושבים שם, שני צדפים, אחד שבור, ותכליתם אינם ידועה ואני לא יכול או לא רוצה לזרוק

אולי עוד לא

יומה ה14 של הספירה הזו, ערב שבת שניה של המסע, וצדף אחד חוזר להרגיע, להודיע שיש סבלנות נצחית בהמתנה. מלכות של גבורה הערב, כל הרוך האמהי בתוך נוקשות של יום ולילה, כל הסבלנות האצילה בתוך עולם זרוע סיפוקים מיידיים ותקשורת מהירה. רחש הגלים איטי , ואיתי תזכורת של ההבטחה מהטיול ההוא, שיום יבוא ויד ביד, כמו צדף בתוך צדף, גל על גל, שלוה ונחת. תודה על התזכורת ושבת שלום

day 10 of 50

Jacqueline: was broken

& opened.

Amichai: Spirals happen when a circle breaks its perfectly complete orbit and deviates ever so slightly a fraction of a movement to create a curve, a tiny turn that will form, eventually, a spiral and so on and on again. Is this the secret of the seashell, the origin of the movement of the sea itself?

The circle has to break for the spiral to happen.

the regulation rotation of our everyday routine both craves and fear the sudden subtle curve that will evolve into a different pattern and spiral our existence into other realms. Order and Chaos in a perpetual dance. the mystic spiral inside each and every one of us in our fingertips and probably in everything we know.

This count, from 1-50, like a spiral dance, attempts to set some order on the chaos, mythic journey up a mountain, curve by curve. Tonight is ten. the heart of order, tiferet of gevura, the eye of the spiral, the courage to change.

ספירלות מתרחשות כשעיגול שלם, קבוע, זז מעט הצידה וסוטה ממסלולו

זה סודן של קונכיות ושל צדפי הים וזה אולי סודו של הים עצמו ושל המים

סדר וסטיה, הקבוע והמתחדש, זויות קטנות של נטיה אחרת מייצרות את התנועה שהיא החלל והמחול והמציאות עצמה

המעגל חייב לסטות ממסלולו כדי שהספירלה תפתח, השלם חייב להשבר כדי להיום קיים

הספירה הזו - ספירה-לה, מאחד עד חמישים, היא נסיון של סדר בעולם של כאוס, גלים קטנים של מסע מיתי אל ראש ההר, מדרגה אחרי מדרגה מסלול מתמשך שכולו סטיות קטנות מהמוכר והצר בדרך אל החופש

ודרך המשמעת הקפדנית של ספירה איטית שיש בה סדר

הלילה לב הסדר: תפארת הגבורה, סוד הדיוק הוא בחירותו ולהיפך

האומץ להשתנות ממש

תיקון מידות ושינוי הקיים הפנימי מחויב ציות למידת הסדר הסופרת יום יום בדרך אל האושר ודרך הרחש של גלי הים שאפשר לשמוע בקושי מבעד לקוים המציירים קונכיה אחת שבורה